גזר דין בתיק ת"פ 23688-10-11

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפעי סעיף 335 + 333(א)(1), תקיפת סתם לפי סעיף 379, היזק בזדון לרכוש לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2.         במועד הרלוונטי לאמור בכתב האישום, היה הנאשם נשוי לילנה בוחניק (להלן: "המתלוננת"), לבני הזוג שתי בנות קטנות המתגוררות יחד עם המתלוננת באשקלון. בני הזוג היו בהליכי גירושין.

3.         במועד הרלוונטי לאמור בכתב האישום, ניהלה המתלוננת, מערכת יחסים זוגית, עם אדוארד בוקסר (להלן: "המתלונן").           

4.         נטען, כי בתאריך 08.10.2011 סמוך לשעה 06:40, לאחר שנודע לנאשם, כי יש גבר יחד עם המתלוננת בדירה, הגיע למקום, צלצל בפעמון ודפק בחוזקה על הדלת וצעק למתלוננת לפתוח לו את הדלת. המתלוננת סירבה לפתוח את הדלת והודיעה לו, כי היא מתקשרת למשטרה. בתגובה, בעט בדלת עד ששבר את מנעול הדלת ופרץ אותה, נכנס לדירה, דחף את המתלוננת שעמדה בפתח, נכנס בריצה לחדר השינה והכה את המתלונן באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו, עד שהמתלונן נפל לרצפה.

            בהמשך, הנאשם יצא מחדר השינה, וקרא למתלונן לבוא לסלון. המתלונן נענה ונשאל על ידי הנאשם לפשר מעשיו וביקש ממנו לצאת מהדירה. אז נטל הנאשם מספריים מברזל שהיו מונחות על מדף בשידת הסלון, דקר את המתלונן מספר פעמים - בצווארו, בראשו ובחזהו. הנאשם יצא מהדירה ובדרכו נעצר על ידי השוטרים שהוזעקו למקום.

            כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נזקק המתלונן לטיפול רפואי, על רקע שמונה פצעי דקירה בצוואר, ארבעה פצעים בראשו, בחזהו ובידיו, פצע דקירה באגודל ימין, פצע שפשוף ברגל, המטומות בצוואר.

5.         המאשימה במסגרת טיעוניה לעונש, העידה את המתלונן והמתלוננת.

            המתלונן העיד, כי בעקבות המקרה יש לו קשיים בשינה, סובל כיום מכאבים, מתקשה לכפוף את האצבע בידו ונותרו על גופו צלקות.

            המתלוננת העידה, כי מאז האירוע היא סובלת מסיוטים ו"חיה בסיוטים". וגם הילדים שלה לא ישנים טוב בלילה. עוד העידה כי מאז האירוע התגרשה מהנאשם, ועודנה מתגוררת בדירה בה התרחש האירוע.

באת כוח המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

            במסגרת טיעוניה לעונש, עמדה ב"כ המאשימה על חומרת המעשים, בכך שהנאשם תקף את המתלונן ללא שום סיבה או התגרות מצדו של המתלונן, לאחר שפרץ לדירה בכוח, תחילה, הכה את המתלונן באגרופים ובבעיטות בכל חלקי גופו עד שנפל, בהמשך, נטל חפץ חד - מספריים, ודקר את המתלונן מספר פעמים בצוואר, בראש ובחזה.

            ב"כ המאשימה עמדה גם על חומרת החבלות והפציעות הפיזיות שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשיו של הנאשם ולעניין זה הפנתה למסמכים הרפואיים. כמו כן, עמדה על הנזקים הנפשיים שנגרמו למתלונן, ולעניין זה הפנתה לדברי המתלונן בפני בית המשפט במסגרת הראיות לעונש, וכן לדברי המתלוננת.

            לגישת המאשימה, ובהתאם לעיקרון ההלימה, מתחם הענישה במקרה שבפנינו הינו בין חמש - שבע שנות מאסר בפועל, שהשאיפה היא להתקרב לרף העליון וזאת לאור עברו הפלילי המכביד של הנאשם הכולל הרשעות בתחום האלימות. עוד נטען, כי אין למקום לסטות מהמתחם הואיל והנאשם לא עבר כל הליך שיקומי ולא הביע כל רצון לשיקום. באשר למצבו הבריאותי ומחלותיו נטען, כי אין בנתון זה כדי לפטור את הנאשם מעונש ממשי ומשמעותי נוכח הסיכון הנשקף ממעשיו לציבור בכלל, ולמתלוננים בפרט.

6.         מנגד ב"כ הנאשם במסגרת טיעוניו לעונש, העיד את אביו של הנאשם. לדבריו, הנאשם היה מאושפז שנה אחרי הלידה באינקובטור, נכה מילדות, גדל עם פיגור שכלי חמור ומחלת אפילפסיה קשה ("גרונד מאל"). כמו כן, התאשפז לסירוגין במוסדות למפגרים, נטל כל חייו טיפול תרופתי, והינו זכאי לקצבת שירותים מיוחדים מהביטוח הלאומי מאז גיל 18, בשנים האחרונות אושפז מספר רב של פעמים על רקע מחלת האפילפסיה. לדבריו, הנאשם אינו יודע כתוב וקרוא. עוד העיד, כי הנאשם הכיר את המתלוננת לפני 13 שנה, הם התחתנו בקפריסין ונולדו להם שתי בנות. עוד לדבריו, בהיותו במעצר, ניסה הנאשם להתאבד וחתך לעצמו את הידיים, כאשר מאז שהוא בכלא, ביצע מספר ניסיונות התאבדות, והוא חושש לחייו. עוד ביקש כי בית המשפט ינהג בנאשם במידת הרחמים.

7.         מנגד, עתר ב"כ הנאשם שלא למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם ועתר להסתפק בתקופת מעצרו (החל מיום 8/10/11), וכן עונש צופה פני עתיד. זאת בהתחשב בתיקון כתב האישום, הודאת הנאשם שחסך זמן שיפוטי יקר, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. באשר לנסיבות האישות נקבע על ידי הועדה לאבחון האדם המפגר, כי הוא כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו, אם כי, מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי - גבולי בתפקודו. גם הפסיכיאטר המחוזי קבע, כי אינו סובל ממחלת נפש או הפרעה פסיכיאטרית מג'ורית, מסוגל לעמוד לדין ואחראי למעשיו, בעוד מבחינה אינטלקטואלית, מתפקד ברמה תת-בינונית עד גבולית  ייתכן על רקע אורגני מוחי. אינו יודע כתוב וקרוא, חולה אפילפסיה שנים רבות. עוד עמד ב"כ הנאשם על כך כי בהיותו במעצר ניסה הנאשם לפגוע בעצמו וחתך את עצמו בידיים, על רקע מצוקה נפשית.

            עוד עמד ב"כ הנאשם בהרחבה, על נסיבות המעשה, שהן מיוחדות לשיטתו, וכלשונו, מה היה אמור לעשות אדם רגיל, שמגיע לביתו ומוצא שם גבר עם תחתונים? האם היה עליו לעזוב בשקט ולבלוע את העלבון? התשובה היא כן (ראה עמ' 46 לפרוטוקול).

            עוד נטען, כי הנאשם לא הגיע מצויד עם כלי נשק מכל סוג שהוא למקום, אלא, מעשיו היו כתגובה לסיטואציה שנקלע אליה, ללא תכנון מוקדם או ביצוע תוך תחכום או חבירה לאנשים נוספים, אלא חמתו עלתה ואז פעל כפי שפעל. לצד הסיטואציה המיוחדת מצטרפות מאפייניו כאדם בעל דרגת פיגור גבולית, גם לגישת הפסיכיאטר המחוזי בעל רמת אינטליגנציה גבולית, בעל "ארגז כלים" דל להתמודד במצבי דחק, נכה סובל מאפילפסיה קשה משחר נעוריו. מכלול נתונים אלה, מעיד שעסקינן במצב חריג ביחס לכל אדם נורמטיבי, ועל כן, רמת הענישה צריכה להיגזר מהנסיבות המיוחדות והחריגות של הנאשם.

            באשר לעברו הפלילי של הנאשם נטען, כי לחובתו הרשעה אחת בגין עבירות של הפרות הוראת חוקית, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר משנת 2011 במסגרתה נידון למאסר בן 142 ימים, כך שלא מדובר באדם בעל דפוסים אלימים או לא מדובר במי שאלימות היא דרך חייו.       

            בא כוח הנאשם, על רקע האמור לעיל, סבור שמתחם הענישה בנסיבות המיוחדות של מקרה זה הינו לכל היותר שנת מאסר אחת.